הקדמה
מאז הקמתו, עוסק ארגון מבוי סתום בייצוג משפטי של מסורבות גט ועגונות. הייצוג מתבצע בכל הערכאות המשפטיות, הן בבתי הדין הרבניים והן בבתי המשפט השונים.
ההחלטה לייצג מסורבות גט לא רק בבית הדין אלא גם בבתי המשפט לא הייתה מובנת מאליה. לכאורה, עמותה המתמקדת בבעיית סרבנות הגט אמורה לייצג נשים רק בבתי הדין, דהיינו רק בכל מה שנוגע ישירות לגט. ואכן, כך נוהגות עמותות אחרות. אך ארגון מבוי סתום בחר בכיוון חדש: שיפור עמדתן המשפטית של מסורבות הגט מול הבעל הסרבן, וכן הפעלת לחצים משפטיים מסוגים שונים על הבעל, לא רק שיזרזו את הגט, הם גם ימנעו סחטנות תמורת הגט וכן יחזקו את האשה במאבקה למען הגט.
לשם דוגמא, ייצוג מסורבות גט בלישכת ההוצאה לפועל מאפשרת להוציא כנגד הבעל פקודות מאסר על אי תשלום מזונות, ואף להפעיל פקודות מאסר אלה בעזרת חוקר פרטי. מובן, שביצוע פקודות המאסר מפעיל לחץ כבד על הבעל, וכך גדלה לאין שיעור נכונותו לסיים את ההליכים ולתת את הגט.
בנוסף, ייצוג משפטי הולם והישגים משפטיים בערכאות השונות מחזק את רוחה ואת דימויה העצמי של מסורבת הגט, אשר לעיתים קרובות חווה מפלות צורבות ואף השפלות בבית הדין הרבני. ההישגים והנצחונות בבתי המשפט מאזנים את תמונת ההתמודדות בין הצדדים, מחזקים את מסורבת הגט ומאפשרים לה להתמיד במאבק למען הגט בלי להיכנע לסחטנות מצד הבעל.
לכאורה, בחלוקה בין פרטי וציבורי בפעילות מבוי סתום, ייצוג משפטי של נשים שייך לתחום הפרטי, שכן מדובר בייצוג של מקרים פרטיים. ברם, בתחום זה ה"פרטי" הוא למעשה ציבורי: כל אשה שאנו פותרים את המקרה שלה, כל אשה שאנו הודפים את הסחטנות של בעלה, שאנו מוכיחים לבעל שלא משתלם להיות סחטן, שאנו מוכיחים לאשה, לחברותיה ולכל מי ששומע על המקרה שאשה אינה חייבת לשלם בעד הגט ושיש דרך אחרת, שאנו מוכיחים לבית הדין הרבני שהדרך היא לא לגרום לכך שהאשה תשלם אלא לגרום לכך שהבעל יתן את הגט ללא תמורה - אנו משפיעים על כל הציבור, כולל שופטים ודיינים, אנו מצמצמים את הסחטנות (שכיום היא כמעט מובנת מאליה) ואת נכונותן של נשים לשלם עבור הגט. ממש כפי שכל מקרה של סחטנות מעודד גברים רבים נוספים לסחוט ומניע נשים נוספות לשלם בעד הגט כי "כך דרך העולם ואין ברירה", גורם לדיינים לנקוט בלחץ על האשה לוותר כי כך נהוג ואין מוצא אחר, כך הבאת בעל למתן גט על ידי הפעלת לחצים משפטיים ואחרים גורמת לתופעה ההפוכה. כך אנו מסייעות לנשים רבות דרך פתירת מקרה של אשה אחת. כך משנים את דעת הקהל דרך מקרה של אשה אחת. במהלך השנים זכינו להישגים נאים ואף לתקדימים בייצוג המשפטי של נשים, הן בבתי הדין הרבניים והן בבתי המשפט. בבתי הדין קיבלנו החלטות של חיוב ואף כפיית גט, בניגוד לרוח המחמירה השורה במוסד זה בדרך כלל, ובבתי המשפט קצרנו הישגים נאים בכל הנוגע לזכויות הממוניות והרכושיות של הפונות וכן בתחום של תביעות נזיקין נגד הבעל הסרבן.
להלן יובאו מספר פסקי דין תקדימיים בבתי הדין ובבתי המשפט: (בעמוד הבא)
עו"ד גיתית נחליאל מארגון מבוי סתום, זכתה בשני תקדימים בנושא נזיקין:
המקרה שנדון בהחלטה: אשה שהגישה תביעת גירושין בשנת 1999. לאחר מספר שנים נתן בית הדין הרבני פסק דין, שבו לא חייב את הבעל בגט. הבעל סירב לתת גט, ואחיו הסית אותו לכך, וניסה להשיג הישגים רכושיים לבעל ואף לעצמו תמורת הגט.האשה הגישה, באמצעות מבוי סתום, תביעת פיצויים כנגד הבעל והאח. בתביעה טענה כי האח חייב גם הוא כלפיה בנזיקין מאחר שהוא שהסית את הבעל שלא לתת גט, תוך ניסיונות לסחיטת כסף ממנה.בתגובה לתביעה הגיש האח בקשה למחיקת התביעה על הסף. בבקשה טען שיש למחוק את התביעה נגדו ראשית, כי הוא אינו הבעל ואינו יכול לתת גט, ועל כן אין לו כל אחריות למתן הגט. שנית, שבית הדין הרבני לא חייב את הבעל בגט וממילא אין עילה לתבוע פיצויים.השופט מ' הכהן דחה את בקשת האח וקבע כי:
ראשית, ניתן לתבוע גם קרובי משפחה של הבעל אם יוכח שהם מסיתים את הבעל שלא לתת גט. שנית, ניתן לתבוע פיצויים גם אם בית הדין הרבני לא נתן חיוב גט. חיוב גט אינו תנאי לפיצויים. לבית המשפט שיקול דעת עצמאי, והוא רשאי להחליט שמגיעים לאשה פיצויים למרות שבית הדין הרבני לא נתן חיוב גט.בקשת האח למחוק את התביעה נדחתה, והוא חויב בהוצאות משפט.
יש בהחלטה זו שני תקדימים: התקדים הראשון הוא, שעד עתה בתי המשפט קבעו פיצויים רק במקרים שבהם בית הדין הרבני כבר נתן חיוב גט. אנו יודעים מניסיוננו, שנשים מחכות שנים רבות עד שבית הדין נותן חיוב גט, אם בכלל, ובשנים אלה הן מסורבות גט, רק שבית הדין אינו מכיר בכך. השופט הכהן שחרר בהחלטתו את בית משפט מתלות בהחלטותיו של בית הדין ונתן לו שיקול דעת עצמאי, דבר שמאפשר לנשים מסורבות גט שטרם קיבלו חיוב גט לתבוע פיצויים ומשחרר אותן מהתלות בהחלטותיו של בית הדין הרבני.התקדים השני הוא, שגם לבני משפחה אחרים, לא רק לבעל, יש אחריות עקרונית בנזיקין כלפי האשה אם הם מסיתים את הבעל שלא לתת גט.
תקדים משפטי ל'מבוי סתום'
תקדים: האב סרבן גט, הסבא והסבתא ישלמו מזונות
ביה"מש לענייני משפחה קבע בפסק דין תקדימי: הוריו של אב שהותיר אשתו מסורבת גט, ישלמו מזונות במקומו.
התביעה הוגשה על ידי עורכת הדין והטוענת הרבנית גיתית נחליאל, מארגון "מבוי סתום".
לקריאה נוספת:
26/10/09 מעריב NRG
26/10/09 מקור ראשון
26/10/09 ישראל היום
4/12/09 ידיעות ירושלים
צוות מבוי סתום, והגב' ל' חוגגים בימים אלה הישג משמעותי בעקבות פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט פ. מרכוס) בו נפסק כי הוריו של סרבן גט ישלמו עבור מזונות נכדיהם.
ל' הינה מסורבת גט מזה 4 שנים. בעלה של ל' עזב את הארץ כאשר היתה בהריון עם ילדם השני ומאז לא נוצר עימו כל קשר. במהלך הדיונים שהתקיימו בעניין הצדדים הן בבית המשפט והן בבית הדין התברר כי הוריו של הבעל יודעים היכן הוא נמצא ומסייעים לו בהתחמקותו ממתן הגט וכן על ידי שהם מציקים לל' בדרכים שונות.
בידיה של ל' היה פסק דין של בית הדין הקובע לה מזונות בסכום נמוך ביותר. ל' הגישה תביעה להגדלת סכום זה בבית המשפט, אולם מאחר ובעלה נמצא בחו"ל ולא ניתן היה להמציא לו את כתב התביעה, נמחקה התביעה. לאחר זמן הגישה ל' תביעה למזונות כנגד הורי הבעל שחייבים לפי חוק במזונות נכדיהם ככל שהאב אינו ממלא את תפקידו. במקרה זה כאמור, בעלה של ל' אינו נמצא בארץ ועל כן בפועל אינו משלם את דמי המזונות עבור ילדיהם.
לל' נפסקו בתביעה זו כ- 1,800 ₪, נוסף על אלה שנקבעו בבית הדין, עבור שני הילדים. כמו כן נקבע שהכספים ישולמו באופן רטרואקטיבי לשנתיים הקודמות לפסק הדין, וכן נפסקו הוצאות משפט לטובתה וזאת בין השאר עקב התנהלות הסבא והסבתא בהליך המשפטי ובכלל, שבמהלכם העלימו מידע על הכנסותיהם מבית המשפט.
צוות מבוי סתום מברך על פסק הדין שהינו נדיר בסיטואציה של סרבנות גט, ומייחל לפסיקות נוספות ברוח זו כנגד כל מי שנותן ידו ומסייע לסרבני גט.
מסורבת גט וכרסה בין שיניה
כשאנו עוסקים בבעיה של מסורבות גט, אנו מדמיינים בדרך כלל נשים אומללות, החיות בבדידות, ללא בן זוג וללא חיי משפחה, בוודאי בלי להביא ילדים לעולם. ואכן, חלק גדול ממסורבות הגט, בייחוד נשים מסורתיות, דתיות וחרדיות, חיות ללא בן זוג, ורוב רובן של הנשים, אפילו החילוניות לחלוטין מביניהן, ואפילו הן חיות עם בן זוג, אינן מביאות ילדים לעולם. הפחד מילד ממזר גדול מאד, גם בקרב הקהל החילוני.
אך מה לגבי נשים אשר סירבו להיכנע לתכתיב הדתי-חברתי לפיו עליהן להימנע מהבאת ילדים לעולם בעוד הבעל הסרבן מקים משפחה אלטרנטיבית ומוליד ילדים? מקרה כזה הגיע לפני זמן קצר לבית הדין הרבני הגדול. מסורבת גט, אשר חיה כבר שבע שנים בנפרד מבעלה, הגיעה לבית הדין הרבני הגדול, לדיון בעניינה, עם בטן ענקית, תוצאה של חודש שמיני להריון... אישה זו הכירה מהגר עבודה לפני חמש שנים, שנתיים לאחר הפירוד מבעלה. בני הזוג התאהבו ומאז הם חיים יחד כזוג. לפני שמונה חודשים הרתה האשה, והיא עומדת ללדת בתוך חודש. תוך כדי הריון היא מנהלת מאבק לקבלת הגט המיוחל מבעלה, אשר הוא עצמו חי עם נשים אחרות ואף מפרסם את עצמו במדורי פו"פ.
בית הדין האזורי סירב לחייב את הבעל הסרבן בגט, למרות שברור שגם הוא חפץ בגירושין, למרות שאין ספק שהוא חי עם נשים אחרות, ולמרות שאין סיכוי שבני הזוג יחזרו לחיות ביחד. האשה ערערה, באמצעות עו"ד גיתית נחליאל מעמותת מבוי סתום, לבית הדין הרבני הגדול.
בתחילת הדיון לא שמו הדיינים לב לכך שהאשה בהריון, שכן היא הופיעה עם מעיל גדול שכיסה את גופה. ברם, בלהט הדיון קרא עורך הדין של הבעל לבית הדין: "תגידו לה לקום ולהוריד את המעיל"! "למה"? השתוממו הדיינים. "כי היא בהריון"! צעק בא כוח הבעל. הדיינים פנו לאשה בחוסר אמון מוחלט. כפי הנראה היה זה המקרה הראשון שמסורבת גט מופיעה לפניהם בעודה הרה לגבר אחר. "אני אכן בהריון", אמרה האשה, וסיפרה להם על יחסיה עם הגבר האחר.
מובן, כי בא כוחו של הבעל חשף את ההריון מתוך תקווה שהריונה של האשה ישחיר את פניה בעיני בית הדין והוא יסרב לסייע לה. ברם, בדיוק להיפך קרה. בית הדין הרבני הגדול חייב את הבעל לתת גט לאשתו באופן מיידי וללא דיחוי.
האשה פנתה לבית הדין האזורי כדי שזה יקבע מועד דחוף לגט.
האם תזכה האשה לגט לפני הלידה? את זה נדע רק בעוד חודש.
לקריאת פסקי דין נוספים :
פסקי דין
פסק הדין בבית המשפט לעניני משפחה ירושלים- לחצ/י כאן
פסק דין נוסף בבית הדין הרבני הגדול - לחצ/י כאן
בית הדין הרבני האיזורי באר שבע - לחצ/י כאן
בית משפט לענייני משפחה בירושלים - לחצ/י כאן
בית הדין הרבני האיזורי ירושלים - לחצ/י כאן
בית משפט מחוזי חיפה - לחצ/י כאן
|
