מי אנחנו
מבוי סתום הוא ארגון ללא מטרות רווח שהקימה לאה עין גלוב בשנת 1995. לאה הייתה כבר בת 90 והיא אספה סיפורים קשים של נשים הכלואות בידי בעליהן ובידי המערכת המשפטית וסייעה להן לקבל את הגט.
כיום ארגון מבוי סתום הוא ארגון המוביל את המאבק למען חופש לנשים העגונות. אנחנו פועלים כדי לטפל בבעיה ברמה האישית וברמה הלאומית – אנחנו מעניקים סיוע משפטי וסוציאלי למאות נשים מסורבות גט ובד בבד פועלים בזירה הציבורית באמצעות קמפיינים, חקיקה, עתירות לבג"ץ וגיוס תמיכה רבנית ליישום פתרונות רוחב ולשינוי המציאות בישראל.
שירותי הארגון כוללים ייעוץ וייצוג משפטי, תמיכה רגשית, טיפולים נפשיים וקורסים וסדנאות להעצמת הנשים העגונות ומסורבות הגט.
אחת מכל חמש נשים המתגרשות בישראל נקלעת לסרבנות גט בתהליך הגירושין.
סרבנות גט היא תופעה חמורה ורחבת היקף. תופעה זו מקורה בתפיסת הדין היהודי הדתי שלפיו הגט ניתן לרצונו של הגבר, ואילו לאישה כמעט ואין אפשרות להתגרש במצב של אי הסכמה מצד הגבר. תפיסה זו עלולה לחשוף את האישה המבקשת להתגרש לסחטנות, מניפולציה והתעללות.
כ־1,700 נשים מתמודדות עם סרבנות גט מדי שנה.
אלפי נשים עגונות ומסורבות גט חוות על בשרן חלום בלהות זה. במשך תקופה ארוכה, לעיתים אף מספר עשורים, הן מוטלות לתוך מציאות של 'לימבו' – לא נשואות ולא גרושות – ושנותיהן הטובות עוברות עליהן באי-ודאות, בעוד הן מנועות מלעזוב את נישואיהן הקלוקלים ולשקם את חייהן.
ארגון מבוי סתום פועל למען נשים אלו, בגישה המשלבת טיפול אישי ופרטני עם מהלכים ציבוריים לשינוי חברתי רחב. ברמה האישית מושיט מבוי סתום יד תומכת לנשים עגונות הנמצאות במצוקה ומציע להן מגוון שירותים: ייעוץ וייצוג משפטי, תמיכה נפשית, ליווי אישי ותוכניות העצמה ותרפיה.
עם מעל ל־25 שנות ניסיון, פועל הארגון לקידום רפורמות במערכת הנישואים והגירושים.
הארגון מעודד זוגות להתחתן באחריות ופועל להטמעה של פתרונות למניעת עגינות או סרבנות גט בקרב זוגות. הארגון עובד בליווי של רבנים ורבניות לפיתוח פתרונות הלכתיים ומציע שלל פתרונות הלכתיים המאפשרים לזוגות להגן על עצמם לפני ואחרי החתונה.
בזירה הציבורית הארגון חותר לפתרון ולמניעת בעיית סרבנות הגט באמצעות: ייצוג אקטיביסטי בבתי הדין ובבית המשפט העליון; קידום פתרונות הלכתיים; פעילות למען שינוי חוקי הנישואין והגירושין בישראל; יצירת לובי אזרחי; פיתוח רשת של קשרים אסטרטגיים; העלאת קמפיינים למודעות ציבורית; חתירה לשינוי דפוסי עבודה של בתי הדין הרבניים; עידוד הקמת בתי דין פרטיים ופעילות למען מינוי דיינים ראויים.
